Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

צור קשר
שם :
טלפון :
נושא :
חדשות אחרונות

הדרכת סייעות בריפוי בעיסוק. 

 




אבחון פרטי בריפוי בעיסוק לילדי גן.






אבחון פרטי בריפוי בעיסוק לילדי בית ספר.





 


טיפול פרטי בריפוי בעיסוק לילדי גן.





 


טיפול בריפוי בעיסוק לילדי גן דרך קופות החולים.





 


הדרכות הורים  בריפוי בעיסוק.





 


הדרכת סייעות בריפוי בעיסוק.





 


הדרכת סטודנטיות לריפוי בעיסוק.





 


אבחון יכולת הלמידה בשיטת ה-LPAD  לילדי גן.





 


אבחון יכולת הלמידה בשיטת ה-LPAD  לילדי בית ספר.





 


טיפולי העשרה אינסטרומנטלית (שיטת פוירשטיין) לילדי גן.





 


טיפולי העשרה אינסטרומנטלית (שיטת פוירשטיין) לילדי בית ספר יסודי ותיכון.





הקשר בין אמונה להתפתחות הילד

הקשר בין אמונה להתפתחות הילד


"מהרגע שיהונתן נולד כפג אני במסע של טיפול. במקום להיות רק אמא שלו הייתי הפיזיותרפיסטית שלו, המרפאה בעיסוק שלו, המרפאה בדיבור שלווהמורה שלו במשך שנים. כל שלב התפתחותי עברנו לאט ועם הרבה מאמץ ומכשולים. כבר שנים שאני מתנדנדת בין שתי דמויות, האמא המגוננת שמנסה להגן מפני העולם לבין האמא בתפקיד מטפלת שעובדת איתו יום יום כדי לקדם אותו בכל מה שמתקשה. לפעמים אני מרגישה שאם נפסיק את הטיפול האינטנסיבי, שאם נפסיק לדחוף את יהונתן קדימה הוא פשוט לא יתקדם. יכול להיות שכשאני רואה את כל הקשיים שלו אני רק חושבת כמה עזרה הוא צריך, אולי אני לא מספיק מאמינה בו, אולי איבדתי קצת אמונה שדברים יכולים להסתדר ושיהונתן יכול להתקדם לבד."

כאשר ילד נולד פג או עם איחור או קושי התפתחותי כל תהליך ההתפתחות מתחיל עם קשיים. ההורים מנסים כמה שיותר לסייע לילד להתפתח, ללמוד ולחוות חוויות של הצלחה וכיף. ואולם, לפעמים ברגעי משבר זה נראה ששום דבר לא באמת עוזר. הפער בין הילד לבני גילו נותר תמיד. דרישות הסביבה והילדים הנורמטיביים המתפתחים מהר מציבים רף גבוה הגורם ללחצים ותסכולים רבים ותחושת מרוץ אינסופי המלווה בעייפות כרונית. השאלה איך הילד יתפתח ויסתדר בחייו עולה שוב ושוב והאמונה ביכולותיו של הילד עלולה להתערער.

אז מה עושים? במה נאחזים? ממשיכים לחשוש ולפחד? או מתחילים להאמין בהתפתחות הילד עוד יותר?

נכון להיום פגשתי ארבעה סוגים של אמונות הורים בילדיהם:
מאמינים פסיביים - הורים שמאמינים ביכולת הילדים שלהם להצליח, להתגבר על קשיים, ללמוד ולהתפתח. אמונתם אינה תלויה בדבר (הם אינם צריכים שום חיזוקים או הוכחות בשטח שהילד שלהם יכול ללמוד, להשתנות ולהצליח כי הם מאמינים בכך בלב שלם), אך למרות האמונה היציבה הם אינם משתמשים באמונתם ככוח מניע הדוחף את הילד קדימה לעבר התפתחות. הם לרוב מחייכים ושמחים עם הצלחות הילד. סוג זה מאפיין את רוב ההורים.
מאמינים אקטיביים - הורים אלו בדומה לקבוצה הקודמת מאמינים גם הם באמונה שלמה בילד ללא צורך בהוכחות בשטח, אך אמונתם אקטיבית. הם דוחפים את הילד להתנסויות מאתגרות, נמצאים שם לעודד לחזק כשקשה ויש בהם סוג אמונה קצת שונה. בתוך אמונתם טמון חזון שבו רואה ההורה לאיזה נקודה טובה יותר הוא רוצה להביא את הילד ואיך יעשה זאת. אמונה זאת משתקפת היטב בכל צעדיו. כשהוא ליד הילד תמיד נראה שהוא מנסה ללמד אותו או לקדם אותו במשהו והאינטראקציה בין הילד להורה נראת משמעותית וחזקה יותר. לא צריך להיות הורה לילד עם צרכים מיוחדים כדי להיות הורה כזה, אלא פשוט צריך להיות עם אמונה אקטיבית שתאפשר לילד לעבור לשלב ההתפתחותי הבא.
מאמינים עם הוכחות - קבוצת ההורים השלישית היא ההורים שנוטים להאמין ביכולת של הילד רק אם הם רואים בעיניהם את השינוי או ההבדל בביצועיו. האמונה תלויה בהוכחות מוחשיות שהילד עשה, צייר או אמר דבר חדש. לרוב מדובר בהורים בעלי חשיבה מאוד לוגית, אנליטית ומרובעת.
אינם מאמינים - הקבוצה האחרונה היא קבוצת ההורים שאינם מאמינים ביכלותו של הילד להתפתח גם כשרואים הוכחות. הורים אלו יגידו כלפי חוץ שהם מאמינים בילד, אך כלפי עצמם לא ירגישו ולא ישדרו החוצה אמונה זאת.לרוב מדובר בהורים לילדים עם קשיים מורכבים מאוד שעברו עימם תהום של סבל וקושי והם בעלי גישת חיים פסימית. מדובר בהורים חסרי כוחות נפשיים ולכן הטיפול צריך להתמקד בהם.
 

נו אז ? מה זה בעצם משנה כל הניתוח הזה ? מה זה בעצם משנה שיש ההורים עם אמונה כזאת או כזאת? על מה משפיעה כל האמונה הזאת ?
ובכן, הנה המובן מאליו במילים פשוטות: הורה שמאמין בילד משדר לו במילים ובמבע את האמונה. אם הוא הורה מסוג "מאמין אקטיבי" הוא גם ידרוש ממנו לעשות את הדברים הקשים, המפחידים והמורכבים בליווי והדרכה צמודים. הילד יחשוש, אך כשיסתכל על ההורה החיובי ויראה כזאת דמות מחזקת ומאמינה הדוחפת חזק קדימה הוא יקבל את האומץ והשראה להתנסות בפעילויות אלו. הילד יצליח עם או בלי עזרת ההורה וכך יגבש אמונה בעצמו ומוטיבציה לההתפתח דרך התנסות. ילד של הורה כזה יגדל להיות ילד אמיץ, הנהנה ממצבי אתגר . לעומת זאת, הורה שלא מאמין בילד עלול לשדר בלבול וחוסר ביטחון ביכולותיו של הילד. הוא לא ידרוש מהילד לעשות דברים קשים כי אינו בהכרח מאמין שיצליח ופוחד לעשות לו רע בדרך. לאור כך הוא יגונן על הילד מקשיים ובעיות, הילד ישאר תלותי וחששן וההורה ייפול ליותר ויותר משברים נפשיים שבראשם מתנוססת השאלה "מה יהיה עם הילד שלי".

ישנם הורים לילדים עם קשיי התפתחות משמעותיים שהאמונה בילד מאוד מאתגרת היות והילד מפגין קושי רב בהמון תפקודים ולמידה והתפתחות איטיים. מה שמעניין בדבר, הוא שככל שלילד קשיים רבים, כך עלולה אמונתם של ההורים ביכולותיו של הילד להתערער, אך באופן הפוך לגמרי ככל שאמונתם בו תתחזק כך יגבר הסיכוי שהתפתחותו של הילד תהיה מהירה ואיכותית יותר.

אמונה היא אחד מכלי הטיפול והחינוך החזקים ביותר. החזון של איך הילד צריך להתפתח ולהתקדם צריכה להיות מיוצגת קודם במוחו של ההורה ואז להוות יעד לתהליך התפתחותו שבו מלווה ההורה את הילד. אמונה זאת צריכה להיות איתנה מול כל מצבי נפילות וקושי של הילד. ילד שיראה זאת יתחזק ויקום מהר יותר במצבי קושי ומשבר. ככל שההורה יציב מטרות התפתחות גבוהות יותר לילד, יאמין בהשגתם ויפעל למימושם באופן מדורג ועקבי כך יזכה לראות את מציאות זאת מתממשת לנגד עיניו. כל ילד הוא ראי של אמונת הוריו ומטפליו. אם ההורה יאמין ביכולת ההתפתחות של הילד הוא יהיה פנוי להתמקד בניסיונותיו העקביים לקדם את הילד ולא יתעסק במחשבות מערערות. ההורה ישדר לילד אמונה ביכולתו, הילד יקלוט ויממש אמונה זה וגלגל חיובי זה אין סוף.

זה נשמע קל ופשוט, בסה"כ להאמין בילד ולעזור לו להתפתח, אבל במציאות זה לא כך. האמונה האקטיבית, זאת שמתורגמת למילים ומעשים מול הילד אינה תמיד ברורה ומאפייניה האנרגתיים לרוב נסתרים מהעין. מי שלא ראה הורה או מטפל שחיי ופועל מתוך אמונתו האקטיבית בילד לא תמיד יבין על איזה עומק השפעה מדובר. מי שלא ראה אמונה אקטיבית מהי לא ידע לאיזה גבהים ושיאים ניתן להביא את הילד (ולא משנה על איזה ילד מדובר).

אורית פינצ'בסקי
מרפאה בעיסוק לילדים
מכון ריפוי בעיסוק כפר סבא